לפי ההלכה היהודית, גירושין מתקיימים כאשר הבעל נותן גט לאישה [טקס של הענקת שטר גירושין], כשהגט ניתן ברצון הבעל ולימים נדרש גם רצון האישה.
במידה והגט ניתן שלא מרצון הצדדים ותוך כפייה, הגט יהא גט פסול [גט מעושה], ועל כן, הגירושין לא יהיו תקפים. גירושין שאינם בתוקף מעלים את בעיית קיום יחסי אישות עם אחרים כשהצדדים עדיין נישואין, והחשש הכבד ביותר מבחינת ההלכה הוא ממזרות.
כיום בעידן המודרני התפתח מנגנון עילת גירושין ללא אשם: תפיסת הנישואין המערבית היא תפיסה שאומרת שלכל אחד ואחת מבני הזוג, קיימת הזכות לבחור האם להמשיך בקשר נישואין או לאו – תפיסה זו מכונה גירושין ללא אשם, כך שאין צורך בעילה קונקרטית כדי להצדיק את הגירושין, כדוגמת: מחלה, בגידה, אלימות וכו’. לא כל התפיסות מסכימות שתמיד אפשר להתגרש וישנן תפיסות הדורשות את “מות הנישואין“, כלומר שהנישואין הגיעו למצב של שבר בלתי ניתן לאיחוי ותפיסות אלו גורסות כי העניין מצדיק את הגירושין, כך שלא צריך
עילה קלאסית בעלת אשם קונקרטי כמו בעבר.
הלכה למעשה, עילת גירושין ללא אשם מכבידה על סוגיית סרבנות גט: “מות הנישואין” הוביל את בני הזוג לנתק כל קשר זוגי ביניהם, אך, מכיוון שאין עילה קונקרטית להתרת הנישואין והצד השני מסרב לתת את הגט, נוצרת בעיה של סרבנות גט.
בעיית סרבנות הגט
כאמור, לב הבעיה נמצא במצב בו האישה מסורבת גט – אישה שבעלה לא רוצה לתת לה גט.
גם בעל יכול להיות מסורב גט – צריך גם את הסכמת האישה לקבל את הגט [אם כי בעיה זו נתפסת כלא משמעותית, הרי שהחשש בעניינו (ממזרות) לא קיים, וניתן לפתור באמצעות היתר מרבנים].
ישנם פתרונות לסרבנות גט בדיעבד כגון אכיפת גירושין, לחץ כלכלי, ביטול נישואין בשל פגם פורמלי, ביטול נישואין בטענת טעות, הפקעת קידושין ועוד.
ביה”ד מנסה לבטל את הנישואין רטרואקטיבית [וכך, אין נישואין, ואין בעיית סירוב להתגרש] בכך שהם מוצאים בפעולה הראשונית של הקידושין פגם טכני-פורמלי מסוים. לדוג׳: עדי הקידושין היו עדים פסולים.
כמו כן ישנם פתרונות לבעיית סרבנות הגט מלכתחילה כגון תנאי מתלה, הסכם קדם נישואין (מזונות מוגדלים), פיצויי נזיקין ועוד.